אירועים
ילדים אקטיביים יום פעילות במכון וינגייט, 12 בפברואר 2008
"הכפר האקטיבי" שבמכון וינגייט הוא מקום מיוחד במינו. מקום של כיף אמיתי לילדים וגם לכל מי שהתמזל מזלו והתלווה אליהם ליום פעילות.
התלמידים של כתות ד', מבתי הספר חסאן ערפה ואיתמר בן-אב"י שביפו, הגיעו לכפר במסגרת
הפרויקט הרב-תרבותי שמפעילה עמותת "אפשר אחרת". במסגרת הפרויקט הרב-שנתי,
נערכו כבר שלש פגישות שבהן התמקדו התלמידים בפעילויות של דרמה ואמנות בהנחיית
המדריכים המקצועיים של העמותה. הפעם יצאו התלמידים אל מחוץ לעירם – יפו,
אל פעילות שמטרתה המוצהרת היתה להפוך אותם ל"ילדים אקטיביים", קרי, פעילים
ספורטיבית.
אך כאמור, היה ביום הזה הרבה יותר. הילדים למדו שפעילות ספורטיבית זה טוב
וחשוב, אך בנוסף לכך, זה היה יום של הנאה צרופה. יום של כיף – אבל בשום אופן
לא של פריקת עול. להיפך. התלמידים למדו בו עוד הרבה דברים חשובים: סדר ומשמעת,
אחריות, שיתוף פעולה, חתירה להישגים, כבוד לזולת, ועוד ועוד. תרמו לכך בראש
ובראשונה המדריכים המיומנים והמקסימים של הכפר, שידעו ליצור משמעת וסדר מבלי
שיצטרכו כלל להרים את קולם, לגעור או להעניש. הם הצליחו להחדיר מוטיבציה
בכולם: מוטיבציה להצליח, ורצון לראות את החברים מצליחים גם הם.
תרמה לכך גם התכנית החינוכית היעילה והחכמה: כו-ל-ם משתתפים, וכולם יכולים להצליח. כל הישג תורם להצלחת הקבוצה כולה. הפעילויות מגוונות ומהנות: התלמידים עוברים בארבע תחנות: משחק כדורסל וכדורעף באמצעות הדמיה וירטואלית, היכרות עם תרגילי קפוארה, תוך תיפוף על תופי ענק ברזילאיים, משחק אתגר, בו צריכה הקבוצה ל"הוליך" עמוד גבוה בדרך מפותלת, תרגיל שחייב את הילדים להרבה שיתוף פעולה, סבלנות ותושיה – והם עמדו בו בהצלחה גדולה ! ומסלול מכשולים שחייב זריזות ושיווי משקל. והעיקר: בכל הפעילות הזו, אי אפשר היה להבדיל מי הוא תלמיד מחסאן עראפה, ומי מאיתמר בן-אב"י, מי כאן יהודי ומי ערבי, כולם התאמצו ונהנו ביחד.
לצוות המלווה לא נותר אלא להתפעל ולהתמוגג: אנשי עמותת "אפשר אחרת" שיזמו ואירגנו את האירוע הנפלא הזה: אילנה, רכזת הפרויקטים, שוש ויעל – המתנדבות הוותיקות והמנוסות של העמותה, דלאל ופואד, המורים מבית הספר חסאן עראפה, הדס המחנכת מבי"ס איתמר בן-אב"י וסילבנה, אמא של יאנה שהצטרפה לאירוע. וכל הכבוד והרבה תודה למכון וינגייט ולחברת "קוקה קולה" שעומדים מאחורי הפעילות הברוכה הזו ומאפשרים אותה.
בית הספר תיכון מקיף ערבי ברמלה זכה לאחרונה בפרס מיוחד מטעם ארגון המורים, שניתן לרגל חגיגות היובל של הארגון.
הפרס ניתן לבית הספר על פעילותו החשובה למען חיזוק הדו-קיום בין יהודים וערבים, פעילות שהתקיימה ביוזמתה ובשיתופה של עמותת "אפשר אחרת".
נותני הפרס העלו על נס את שיתופם של ההורים והמורים בפרויקט, ואת המימד היצירתי של העבודה המשותפת.
מוסיקה למען הכרת האחר ולדו-קיום יהודי – ערבי
אירוע ההשקה לאלבום החדש של חברת פוטומאיו שנערך ב-14 באוקטובר 2007, משך אליו קהל רב שמילא את הרחבה והיציעים של מועדון 24 בנמל תל אביב.
חברת פוטומאיו, המפיקה אלבומים מובחרים של מוסיקה מן העולם, בחרה הפעם לאסוף מן המיטב של המוסיקה הנוצרת בישראל. בצד אמנים נודעים שרכשו כבר מוניטין בינלאומי כמו דיוויד ברוזה, אמל מורקוס ו"הפרוייקט של עידן רייכל", משתתפים באלבום גם אמנים מוכשרים הנמצאים בתחילת דרכם. האלבום המלהיב משקף את החוויה הרב-תרבותית של ישראל. הוא מפגיש יוצרים המושפעים מהמורשת המוסיקלית האוריינטלית - הים-תיכונית, או מהמוסיקה האתיופית, עם מוסיקאים הפועלים מלב לבה של ההוויה העירונית העכשווית של תל אביב. האמנים המשתתפים באלבום, יהודים וערבים, בני הארץ ומהגרים, מעבירים באמצעותו מסר של דו-קיום ופתיחות.
רוח זו של האלבום, המאפיינת את מדיניותה של חברת פוטומאיו מראשית דרכה, עומדת מאחורי החלטת החברה לתרום את הכנסות אירוע ההשקה, ושני אחוזים מכל מכירות האלבום בארץ, לעמותת "אפשר אחרת" ולעמותת "לתת". הבחירה בעמותת "אפשר אחרת" לא היתה מקרית. היא נובעת מהזהות העמוקה בין מטרות החברה למטרות העמותה: השאיפה לקדם את הדיאלוג בין העמים, להפגיש בין תרבויות, ולעודד את הסובלנות וההבנה בעולם.
באירוע לקחו חלק גם אנשי "אפשר אחרת" ובראשם מנכ"ל העמותה, ד"ר תקווה ברכה, שהובילה את הקשר שנרקם עם חברת פוטומאיו. היתה זו דרך מלהיבה ביותר לפתוח בה את פעילות העמותה לשנת הלימודים תשס"ח.
מיפגש בכיף
לתלמידי כתות ו' מבית הספר אל זהרא ומבית הספר המעפילים שבלוד היה יום שלישי ה- 8.5.07 יום של התנסות מיוחדת. את האירוע אירגנה עמותת "אפשר אחרת" המקיימת כבר כמה שנים פעילות מגוונת בלוד. העמותה מפגישה בין תלמידים יהודים וערבים – תושבי העיר לוד – שכנים קרובים אך רחוקים ולא מוכרים. הפעם הלכה העמותה בגדול, והזמינה את כל תלמידי השכבה של כתות ו' בשני בתי הספר.
כ-180 תלמידים, מלווים במורים ובחברי העמותה, הגיעו עם בוקר למדשאות של בית העם שבכפר בילו. הבוקר עבר עליהם במשחקים ובתחרויות עליזות בהדרכת המדריכים המיומנים של "רקמה אנושית". המדריכים חילקו אותם לשש קבוצות – בכל אחת תלמידים יהודים וערבים - ובמשך שלש שעות כולם רצו להצליח ולנצח. לשם כך הם למדו לשתף פעולה, לעזור זה לזה, לשיר ולעודד את עצמם, ונהנו ביחד מדברים שילדים אוהבים לעשות: לשחק, להוציא הרבה אנרגיה, להתלהב ולשמוח.
זה היה בוקר של כיף – ושל למידה חשובה: השכנים שלנו – "האחרים" – הם כל כך דומים לנו, הם ילדים בדיוק כמונו, ואפשר לחיות אתם בשלום ובידידות.
ביקור בתיאטרון הערבי-עברי ביפו
ההצגה "געגועים" שמעלים שחקני התיאטרון הערבי-עברי ביפו מספרת את סיפוריהם של רבים מתושבי הארץ הזאת: סיפורים של פליטים, עקורים ומהגרים. השחקנים, יהודים וערבים, מציגים את סיפוריהם של אלו שנעקרו מביתם ומתרבותם והגיעו לכאן – מברלין שבגרמניה, מקהיר שבמצרים, מטשקנט שבאוזבקיסטאן, ואת סיפורם של אלה שנולדו כאן ונעקרו מביתם ומאדמתם – מבירעם בגליל ומעין חוד שבכרמל. כולם שותפים לתחושת התלישות של המהגרים, ולרגש העז של הגעגועים – אל ימי הזהר של העבר במקום שממנו נעקרו.בקהל, ישבו מנהלים, מורות ומורים מבתי הספר אל-זהרא המעפילים בלוד, ועקבו בדריכות אחר הסיפורים שהוצגו על הבמות שהקיפו את האולם הקטן של התיאטרון. לפני ההצגה, ערכה ד"ר תקווה ברכה, מנכ"לית עמותת "אפשר אחרת", סבב היכרות בין המשתתפים, שחלקם מכירים זה את זה כבר מפגישות קודמות. כולם דיברו בהתלהבות על אהבתם לילדים ולעבודתם בבית הספר. אך אם היה אפשר לעשות סבב היכרות נוסף, בו היה כל אחד מספר את סיפורו האישי ואת סיפור משפחתו, היינו בוודאי שומעים סיפורים דומים מאוד לאלו שסיפרו שחקני התיאטרון. סיפורים של מהגרים ובני מהגרים, וסיפורים של עקורים. אך גם אם לא סופרו עדיין הסיפורים האלה, כל מי שהיה בתיאטרון באותו ערב יצא ממנו בהרבה התרגשות ועם יותר הבנה והזדהות.
את הערב יזם ואירגן חסן שווהנה, מנהל בית ספר אל-זהרא, כשאורנה שלו מנהלת, בית הספר "המעפילים" מצטרפת בהתלהבות ליוזמה. השותפות בין שני בתי הספר התאפשרה הודות לפרויקט של עמותת "אפשר אחרת" בקרב התלמידים של שני בתי הספר בשנים האחרונות ואשר תרמה תרומה חשובה ביותר להיכרות בין שכנים "קרובים-רחוקים", כדבריה של אורנה.
מפגש בנווה שלום
אי אפשר היה למצוא מקום מתאים יותר לקיומו של סמינר בנושא "הקיום המשותף" מאשר נווה שלום. ישוב זה, הוקם ע"י ערבים ויהודים כקהילה משותפת המחפשת, תוך דיאלוג מתמיד, מציאות אחרת, שוויונית , בה יתאפשר לכל צד לבטא את זהותו המלאה.תלמידי כתות י"א מתיכון ג'לג'וליה ומתיכון רוטברג ברמת השרון,שהגיעו לסמינר בצהרי יום חמישי, ה-14 בדצמבר 2006 , החלו בדיאלוג לפני כשנה, והמשיכו בו תוך שמונה מפגשים שהתקיימו בחסות עמותת "אפשר אחרת". לסמינר בנווה שלום קדם מפגש בהשתתפות ההורים שזכה להצלחה רבה.
במהלך הסמינר, סיירו התלמידים בישוב, ושמעו סקירה מפי שניים מהמתיישבים הוותיקים: אילן פריש ואיאס שביטה, שהוא גם רכז פרויקטים בעמותת "אפשר אחרת".
במהלך הערב, השתתפו התלמידים בסדנאות דרמה יוצרת, וצפו בסרט המרגש "חצוצרה בוואדי", המתאר מציאות סבוכה של דו-קיום בעיר ישראלית מעורבת. בסוף הסרט ציפתה לתלמידים הפתעה: מפגש עם השחקנית הראשית, חאולה דיבסי, אף היא תושבת נווה שלום. חאולה הצליחה לרתק את התלמידים בזכות אישיותה הכאריזמטית, ותשובותיה הישירות. על אף הזמן הקצר שעמד לרשותה השכילה להציג בפניהם את הקושי, אך גם את הסיכוי, שבדו-קיום.
למחרת האזינו התלמידים להרצאה מאלפת על הקיום המשותף של יהודים וערבים במדינת ישראל, שהתמקדה בעיקר בהיבטים דמוגרפיים. בהפסקה שלאחר ההרצאה המחישו התלמידים את אפשרות הדו-קיום במשחק כדורסל משותף שנתן ביטוי מושלם לקשרים שנרקמו ביניהם במהלך המפגשים.
בשיחות הסיכום העלו התלמידים נושאים רבים ושונים, ודיברו גם על חסמים וקשיים וגם על התקדמות והיפתחות. "השורה התחתונה" של שיחות הסיכום היתה חדה וברורה: כל המשתתפים הדגישו את חשיבות הפרויקט, וביקשו מהעמותה לאפשר את המשך המפגשים.
סיכום שנה מול הים
"כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות", אומר הפתגם הידוע. אך לא אצלנו, בעמותת "אפשר אחרת". נכון, אף אחד לא שיער בנפשו שבתאריך שבו אמורה היתה להתקיים האסיפה הכללית של העמותה, ב- 8 באוגוסט 2006, נהיה בעיצומה של מלחמת לבנון השניה. מלחמה קשה וכואבת, שעוררה רגשות עזים, והותירה את חותמה על כולנו – יהודים וערבים כאחד. אך כל זה לא פגע בהצלחת האירוע. ואולי להיפך. דווקא בימים כאלה היה חשוב לכולם להתייצב למפגש השנתי, לשוב ולהיפגש עם הידידים והמכרים בני העם השני, ולהרגיש ששאון הטילים והתותחים לא יוכלו להשתיק את הידידות שנרקמה, את המחויבות העמוקה, ואת ההכרה שאין לנו כל דרך אחרת, אלא לפעול בשיתוף פעולה.המפגש ביפו, במסעדת "אבו נאסר חינאוי", אל מול הים הכחול, היה כמעט מפגש משפחתי. הרבה חיבוקים ונשיקות וטפיחות על השכם. הרבה צחוקים וסיפורים. היתה שמחה אמיתית על עצם המפגש, אך גם תחושת סיפוק על סיומה של שנה מוצלחת ורבת פעילויות.
כמו תמיד, נחלק המפגש לשני חלקים. החלק הראשון, הרשמי, הוקדש לישיבת האסיפה הכללית של העמותה, והתנהל, כראוי לו, על פי כלליו ודקדוקיו של התקנון. רואה החשבון הציג את הדו"ח הכספי של העמותה לשנה הזו,ממנו עולה שעל אף הקושי הרב בגיוס המשאבים, הצליחה העמותה להרחיב ולהעמיק את פעילותה, ולסיים את השנה ללא גירעון. יו"ר העמותה, עמוס לפידות, וד"ר תקווה ברכה, מנכ"לית העמותה, דיברו על פעילות העמותה במהלך השנה, וכדרכם, הצטנעו וקיצרו בדברים.
בחלק השני, הפחות רשמי, שמענו הרצאה מאלפת מפי היו"ר, עמוס לפידות, על משמעותם וחשיבותם של הדימוקרטיה והשוויון, שהזכירה לנו למה בעצם אנחנו פועלים, ומדוע זה חשוב כל כך. בהמשך, נהנינו מנגינתם של טל, בסאל ופואד. נפרדנו עם הרבה תקוות, והרבה כח ואנרגיה, לקראת פעילות העמותה בשנת הלימודים הבאה.
מפגש בחיק הטבע: כרם מהר"ל, יום שלישי ה - 11 ביולי
כשעלינו על המיניבוס שהסיע אותנו ליום ההשתלמות, באמת לא ידענו למה לצפות. ואכן אפשר להודות : כשהגענו ליעד היינו קצת המומים: לאיפה הביאו אותנו ? נכון, הנוף יפה, אך מה בדיוק נעשה פה, ב"שום מקום" הזה ? התפאורה קצת הזכירה מחנה של תנועת נוער: בקתות בוץ, בתי שימוש בלי מים זורמים.... אך לא חלף זמן רב, והתחלנו להתמזג בסביבה ובאווירה, בהתלהבות הולכת וגוברת.מי שהקימו את האתר המיוחד הזה, בגבעות הירוקות שליד כרם המהר"ל, נתנו לטבע וליפי הסביבה את כל הכבוד הראוי להם, והפכו את שהותנו במקום לחוויה רבת קסם. הסככות האווריריות שאיפשרו לרוח הקלילה לזרום בכל הכיוונים, צל האלון העתיק, נגינה על חליל רועים שאליה הצטרף פואד שלנו עם הדרבוקה, וכמובן הכיבוד, שהיה כולו על טהרת הטבע והבריאות. האוירה הרגועה והנינוחה השפיעה על כולנו, ובמפגשים המחודשים בין חברי העמותה, יהודים וערבים, מתנדבות ומנחים, קלחו השיחות ונפתחו הלבבות.
גם התוכן היה מיוחד. את החלק הראשון הנחה עמית סגל, מקבוצת 'קרן שפע' שהעביר במיומנות וברגישות רבה תרגילים של תקשורת בין אישית וקבוצתית. בחלק השני הנחו תקווה, איאס, ויעל דיון על הפעילות החינוכית של העמותה במהלך השנה. הנושאים שהועלו היו חשובים ובדברים שנאמרו ניכרה המחויבות העמוקה של כל המשתתפים. לסיום, התנסינו בפעילות מיוחדת בהנחיית יעל ואיאס, שבה ניתנה לכל אחד מהמשתתפים הזדמנות להיפתח אל חברי הקבוצה, להכיר אותם טוב יותר, ולפרוש בפניהם משהו מרגשותיו ותחושותיו.
אין ספק – ההשתלמות הזו עשתה לכולנו משהו טוב, שבעקבותיו נוכל להיות מנחים טובים יותר, ומתנדבים טובים יותר. למדנו להיות יותר פתוחים, יותר סבלניים וקשובים ונכונים יותר לקבל את הזולת. את התוצאות אפשר היה להרגיש כבר בדרך חזרה, במיניבוס, כשכולם היו משוחררים ושמחים, כמו תלמידי בית ספר החוזרים מטיול שנתי. המתנדבות של לוד פצחו בשירה, פואד ליווה אותן בנגינה על הדרבוקה, וכולם הצטרפו בהתלהבות...
מפגש הורים ותלמידים לסיכום שנת הפעילות של עמותת "אפשר אחרת" בבתי הספר המעפילים ואל זהרה בלוד – 21 ביוני 2006
בית הספר "המעפילים" שוכן במבנה ישן ומיושן, אך מכל פינה בו ניכרים המאמצים שעושה צוות המורים לטפח את המקום. המנהלת - ארנה שלו, המורה המרכזת - סימה ברוכים, וילדי כתה ה' והוריהם, מקבלים בשמחה את פני האורחים: תלמידי כתה ה' מבית הספר אל-זהרא, שעמם נפגשו כבר פעמים רבות במשך שנת הלימודים, והוריהם. במקום נמצאות כמובן המתנדבות המסורות של עמותת "אפשר אחרת": נהאיה עבד-אל האדי, סמירה ערנדס, שוש שחורי ויעל פלד, שליוו את הפרויקט במסירות, ואתם אנשי העמותה: המנכ"ל ד"ר תקווה ברכה, ורכזי הפרויקטים איאס שביטה ויעל גור. כולם שמחים להיפגש ונרגשים לקראת המאורע החגיגי של סיכום הפעילות השנתית.בתחילת האירוע – הפתעה. סמירה, שתיעדה את כל המפגשים במצלמת הוידאו שלה, מציגה סרט קצר - קליפ. הילדים יושבים וצופים מוקסמים בדמויותיהם שעל המסך. אחרי הסרט בא תור הברכות. מנהלי בתי הספר ומנכ"ל העמותה מברכים את כולם, ומדגישים את החשיבות הרבה של המפגשים בין תלמידים והורים, יהודים וערבים – שכנים שהם כה קרובים וגם כל כך רחוקים. גם התלמידים מברכים. תלמידי המעפילים משגרים ברכה בסגנון ה"ראפ" ותלמידה מאל זהרה קוראת ברכה בחרוזים. מגיע תור ההופעות, ואין כל ספק: כל הילדים רוצים להיות שחקנים וזמרים. כולם כאן נולדו כוכבים !! בנות "המעפילים" מבצעות את השיר:"סלאם עליכום, בוא תגיד שלום" במקצועיות רבה, ושתי בנות מבית ספר אל זהרה מציגות מופע פנטומימה מבריק של האגדה הידועה על הסנדלר העני, אשתו, והגמדים הטובים. ילדי "המעפילים" מבצעים את השיר "יחד" בליווי דרבוקות, והבנים של אל זהרה מצטיינים בריקוד דבקה סוער. ההופעות תמו ובא תור המתנות: מנהלי בתי הספר מחלקים פרחים ותעודות לאנשי עמותת "אפשר אחרת", וכל הילדים זוכים למתנות מתלמידי בית הספר השני ומהעמותה. כולם יוצאים להתכבד בכיבוד שהוכן בנדיבות על ידי המארחים, נפגשים זה עם זה, מתרגשים, מודים זה לזה על שיתוף הפעולה, ומברכים ומקווים: שהפעילות המבורכת הזו תמשך גם בשנה הבאה.
מפגש הורים ותלמידים לסיכום שנת הפעילות בבתי הספר ויצמן ואל-זהרה ביפו 18.06.06
בשעה שש בערב מתקבצים עשרות תלמידים והורים – בעיקר אמהות, לחדר הספריה
המטופח שבבית הספר היסודי ויצמן ביפו. הילדים לבושים חגיגי, והם שמחים ונרגשים.
כשמגיעים טל גולדשטיין ופואד ג'ובראן, המנחים , הם רצים בשמחה לעזור להם להביא
את הדרבוקות מן המכונית. קצת צפוף בפנים, אך מוצאים מקום לכלם. אמהות יהודיות
וערביות יושבות זו בצד זו. הרבה אורחים הגיעו לכבוד האירוע: מנהלי שני בתי
הספר – ויצמן ולב יפו, אורנה ברנס ועימרן אבו ח'ית, המורות והצוות הפדגוגי הבכיר, מנכ"ל עמותת "אפשר אחרת", ד"ר תקווה ברכה, רכזי הפרויקטים, יעל גור ואיאס שביטה והמתנדבות המסורות, המלוות את הפרויקט בנאמנות מדי שבוע, רג'א קהאוקג'י ולאמיה ח'אטיב.
כמובן שאי אפשר להתחיל בלי ברכות, ואלו באות מכל הלב. כלם מפרגנים לכלם. מנהלי בתי הספר מחלקים זרי פרחים ותעודות הוקרה לאנשי העמותה, ואנשי העמותה משבחים את שיתוף הפעולה של הצוות הפדגוגי. ובאמת, כל מי שליווה את הפרויקט במשך השנה, יודע כמה אורך רוח, סבלנות, תושיה, ורצון טוב צריך היה להפעיל כדי להצליח.
הבמה עוברת לרשותם של גיבורי האירוע: הילדים היהודים והערבים של שני בתי הספר והמנחים המסורים והמעולים שלהם: טל גולדשטיין ופואד ג'ובראן. הילדים נרגשים וקצת נבוכים בגלל הקהל, ובעיקר מאוד שמחים להופיע ורוצים שהמופע יצליח. עיניהם נעוצות בטל ובפואד, אך גם מחפשות את אמא שיושבת בקהל וצופה בהם... טל ופואד כמעט ואינם מדברים: הם מעבירים את ההנחיות לילדים בעיקר בתנועה ובצליל: בחיוך, ובמבט מכוון ומעודד.
ומה בתכנית ?
דוגמה מייצגת ומאלפת של פעילות הריתמוסיקה שמפעילה עמותת "אפשר אחרת" במהלך השנה - מיפגשים בין תרבותיים של צליל ותנועה:.כך למשל ילדי כתה ב' מלווים מנגינה שכתב בטהובן במילים בערבית ובעברית, ובתנועות תואמות, ואחר כך הם מתנועעים בגמישות לצלילי מנגינת ריקוד ערבי. אחריהם מופיעים ילדי כתה ג', הרוקדים בקלילות ובהנאה על פי מקצב הג'אז. אך אין ספק ששיאו של המופע הוא תזמורת הדרבוקות של כתות ג' !!. זהו מופע של כולם – כל ילד מקבל דרבוקה. הם מקשיבים למקצב שאותו מנחה פואד, וחוזרים אחריו בדייקנות, ואחר כך, כל ילד הוא סולן שיכול לקבוע מקצב משלו וכל חבריו חוזרים אחריו כהד. הקהל מצטרף למקצב במחיאות כפיים, ומעודד את המתופפים הצעירים להשמיע "הדרן". ומי שמביט בפניהם של הילדים, לא יכול שלא לראות את השמחה וההנאה הקורנות מהם. הם שמחים להופיע בפני ההורים, וגאים מאוד בהצלחת המופע. אך מעל לכל – הם פשוט נהנים לנגן ביחד. התיפוף בא עמוק מבפנים. הוא יוצא מהלב ונכנס אל הלב, ומעביר תחושה של אחווה ושייכות שכל הנוכחים בחדר באותו ערב קסום היו שותפים לה.
